פחד ממוות

מה קורה כשנשארת לנו טראומה קשה ממוות שארע לפני מאות שנים? האם הזכרון הנשמתי עלול להשפיע על חיינו? התשובה החד משמעית היא שכן. אמנם לא נדע שמדובר בטארומה כזאת אבל נהיה בחשש בכל מה שיתקשר במוחנו למוות- חנק, תאונת דרכים, פציעה קשה וכו'. לא נאמין ביכולת הגוף שלנו ושל קרובים אלינו לרפא את עצמו ונחווה אימה קיצונית בכל הקשור אליו.
המטופלת הזאת הגיעה אליי כי משהו העיב על חייה. היא לא הצליחה לתאר במילים מה זה המשהו הזה, היא רק ידעה להגיד שהוא קיים ונושם ומפריע לה לחיות.
בתיקשור ראיתי אותה שרועה על האדמה פצועה וגוססת לפני מאות שנים. התיקשור לא עסק באיך היא הגיעה למצב זה, אלא בפחד שלה למות. היא שוכבת שם בין חיים למוות ולא מרפה. היא מחזיקה בכוח בחיים ומפחדת מאוד מהמוות. המוזר הוא, שאת המוות מלווים שלווה ושקט. הרי אין תחושה פיזית יותר ועל כן אין שום כאב. ובכל זאת בנקודת הזמן ההיא, המטופלת בהיסטריה. היא עד כדי כך מפוחדת שהיא מתנגדת למעבר ונודרת "המוות הוא הדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו." שוב היא מתייחסת לכאבים הפיזיים שלה, שקדמו למוות עצמו.
לאט לאט היא מסכימה לשחרר את הנדר, להסכים להבין שבאותה נקודת זמן בגלגול ההוא חייה הסתיימו. להפנים שהמוות ישחרר אותה מכאביה הפיזיים ושבעצם הוא טבעי בדיוק כמו הלידה.
בסוף המפגש היא אומרת לי "זה לא יאמן איזו הקלה אני מרגישה, הדבר הזה שהעיב עליי נעלם."