ריפוי בין דורי

הנפטר הראשון שהגיע לדבר עם המטופלת, כשעליתי לתיקשור, היה סבא שלה. הוא היה נסער וסיפר לנו בבכי גדול שהוא נלקח לצבא הSS ועשה בניגוד לרצונו פשעים חמורים ביהודים. "כל חיי השתנו לאחר המלחמה, המצפון שלי אכל אותי מבפנים ולא חזרתי להיות אותו גבר שהייתי". עוד הוסיף, שהוא הצטער על מעשיו כל יום שהוא חי מסוף המלחמה ושהוא מבקש שאני 'כנציגת העם היהודי' אסלח לו. מודה שהמצב היה מאוד לא נוח עבורי. חשבתי על כל בני עמי שלא שרדו את השואה ושחוו רוע והתעללות לא אנושיים… לאחר כמה שניות של מחשבה סלחתי לו. לראשונה באמת הבנתי את הקושי להיות בצד השני, את חוסר הברירה בלהיגרר אחרי ההמון הזועם ואת רגשי האשמה אותם סחב במשך שנים. המטופלת בעצמה לא הפסיקה לבכות ואמרה בפולנית שהיא סולחת לו גם.
לאחר שעלינו מתיקשור, המטופלת שיתפה אותי שלא היו לה יחסים קרובים עם סבה הפולני. מאז שהיא זוכרת אותו הוא היה מובטל ושתיין. היא אף הודתה שהיא חששה לייצר איתו קשר כלשהו ושכולם דיברו על כך שמאז שהוא חזר מהמלחמה הוא השתנה ללא היכר. "עצוב לי שלא הבנתי כמה הוא כאב ושלא יכולתי לעזור לו" היא סיכמה.