עכשיו אני יכולה להתאבל בשקט

אני מבקשת מראש, במידה ובאים אליי כדי לתקשר עם אדם שנפטר, לא לדעת במי מדובר. זאת כדי שהעברת המידע תהיה נקיה לגמרי, בלי מחשבות או ציפיות מצידי.
היא היתה בשנות השלושים לחייה, נראתה מלאת אור ושלוה. כשהופיע מולי גבר בערך בן גילה לרגע השתהתי. התחלתי לתאר אותו, את הבגדים איתם בחר להופיע, את המנייארות שלו – היא מיד התחילה לבכות "זה בעלי" היא אמרה. במשך כחצי שעה הוא דיבר דרכי. ראשית אמר כמה שהוא מצטער שנאלץ לעזוב בגיל כה מוקדם, אבל זה פרט שהיה ידוע מראש ולא ניתן לשינוי. ואז ראיתי סצינה – הוא הראה לי מקוה מים אליו הוא הגיע, ראיתי שהוא נכנס אליו להתפלל ואז הוא מחליק לאחור ונחבט בראשו. באותו רגע הבכי שלה מתגבר.
כשעלינו מהתיקשור היא מספרת לי, שבעצם עד לרגע זה היא לא ידעה ממה הוא מת. מצאו אותו במקוה מים ללא רוח חיים, אבל לא ידעו אם זו היתה התאבדות (קפץ למותו מצוק קרוב) או מעידה. היא ידעה שזו לא היתה התאבדות, אבל השאלה ריחפה מעליה והציקה לה "עכשיו אני יכולה להתאבל בשקט" ככה היא סיכמה את המפגש.